אז אני גבירה וולקוביץ מעצבת אופנה בעלת המותג "גבירה" שהמוטו הוא "ללבוש חופש" בגדים לנשים מבדים טבעיים ונושמים, יש לי סטודיו ביתי בהוד השרון

*אני מיקה דרימר, בת 69 אוטוטו בת 70 ובעלת המותג. מה אני עושה? אני עוסקת באמנות רב תחומית, פסלת, מעצבת: נעליים/תכשיטים/אהילים מעור, מרצה ועו

טל דדון מעצבת ברוח האופנה האיטית וייצור ישראלי בלבד. כששאלתי אותה מה החשוב ביותר שאכתוב על ההפקה הזו ענתה לי: לא התפשרתי על איכות הבדים והת

כל אישה יכולה להיראות מדהים בוינטג'. התנאי הוא ראש משוחרר מסטריאוטיפים, גזרה שמתאימה למבנה הגוף, חיבור לסגנון ורצון להיות מיוחדת

הגראנד פינלה של הסשן הטרפויתי, הייתה שמלת הפליסה בגוונים של סגול משתנה. נוספה לשמלה תחתית בסטיילינג של רייצ'ל כמובן. פלוס עליונית מטריפה שאי

יש לי את הדבר הזה שגורם לאנשים לבא ולא לרצות ללכת הביתה. הז'אנר הזה התגלה לי עלי מאז שגרנו ב"אופירה" (שארם א שיח'). האורחים שלי היו מגיעים

אני מאושרת בכך שזכיתי לחבר כמה תחומים ביום שכזה.

לספר ולשמוע סיפורים של אנשים זה אחד הדברים המרתקים ביותר לכולנו וזה הדבק שמחבר אותנו. האמת שיוצרת אמון והיופי שמכין אותנו לסבב הבא שלנו

היא אחת ממעט הנשים שאני יכולה לשבת איתה על אבן באמצע המדבר ולא ישעמם לי. אנחנו מתחילות את השיחות שלנו ועפות עליהן עד העננים. יש לנו נקודות מ

3. את הדגש מבחינתי אשים על: מה אני פוגשת בארון הבגדים שלי עכשיו/היום כשאני פותחת אותו? 4.איך אני מקפידה להישאר אירית דגמי גם היום בגיל 70 כש

כשהיא אמרה את זה, זה היה רחוק שנות אור מהתודעה שלי. אפילו זה נראה לי די סיוט כ-רעיון לשתינו...