Irit Digmi -אירית דגמי21 בינו׳ 2023זמן קריאה 4 דקותאז מה עכשיו את גם רוקדתצילמה אותי מאירה גוראי רז עריכה מתוך הקאנווהרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע. אהוב כאילו מעולם לא נפגעת, וחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות.מארק טווייןכעובדה המסרים שקיבלתי בהתבגרות שלי היו:מי שלא יודעת לרקוד יפהההה שלא תרקוד, מי שלא יודעת לשיר יפהההה שלא תשיר, מי שלא יודעת לצייר יפההה שלא תצייר וכן הלאה.עברו שנים ופה ושם רקדתי אך רק ריקודים שהייתי בטוחה בצעדים ודייקתי בתנועה.אבל!!!!הרגשתי שהגוף שלי תקוע.מה זה אומר?זה אומר שהתנועה שלי לא משוחררת.פחדתי לענתז כי אולי זה "פרחי" מדי.אולי זה "סקסי" מדי.אולי זה "מזמין" מדי (אם יש גברים בסביבה).ועוד פרשנויות ברוח הזו.לפני כ-11 שנה כשעליתי לבמה מקצועית עם "טיפול 10,000",מיד הרגשתי שהעמידה הפיזית שלי על במה לא משוחררת מספיק .הייתי חסרת בטחון בצורת העמידה והתנועה שלי,מה שלא איפשר לי להגיע לביטוי מקסימלי מבחינת המשחק.הבריק לי רעיון לחפש חוג/קורס/סדנה לריקוד ועדיין לא ידעתי מה אני רוצה.יום אחד נחשפתי לפירסום של "עדי גורן - אדריכלות התנועה".התקשרתי והופתעתי לגלות תחום שמעולם לא שמעתי עליו.הסתקרנתי והחלטתי לנסות.כבר בשיעור הראשון הרגשתי בטוחה ומשוחררת ושיש לי עוד המון על מה לעבוד.כ-4 שנים רקדתי ניה כולל הרבה סופש"ים מרוכזים במקומות מדליקים כמו מצוקי דרגות או חוקוק.בימים שרקדתי הייתי כל כולי בתוך הריקוד ומאושרת.אני חייבת לציין שאם לא הייתי עושה את המסלול הזה והמפגש שלי עם עדי גורן ואדריכלות התנועה לא הייתי נמצאת במקום שאני נמצאת היום.אז איפה אני נמצאת היום?היום כבר בת 71 רוקדת איפה שרק אפשר ולא רואה על העיניים. עדיין רוצה לצמצם את הפער של כל מה שהפסדתי.בכל יום שאני עומדת על רגליי ולא תלויה באחרים/אחרותאני ארקוד אותו בדרך זו או אחרת.יש גם כאלה... כמו די.סי שלי הדמות שיוצאת ממני מדי פעם ואומרת את מה שהיא אומרת...יש את השירים שעושים שמח וממש אומרים את מה שאני רוצה היום.התקשרתי לעדי גורן, המון שנים לא דיברנו.סיפרתי לה שאני כותבת פוסט על ריקוד ושאני חייבת לציין את שמה ואת החיבור שלי לאדריכלות התנועה בזכותה.שאלתי האם היא מוכנה לכתוב לי כמה מילים על כל הנושא. עדי גורן אדריכלות התנועה ואני לפני הרבה שנים בחוקוק צילום מאירה גוראי רז"אדריכלות התנועה היא שפת תנועה לריפוי עצמי. הריפוי המשמעותי ביותר הוא שיחרור משיפוט עצמי, שיחרור מתפיסות מגבילות ושיחרור מ״נכון או לא נכון״. במהלך השיעורים ההנחיה היא להקשיב לתחושות הגוף, לנוע ממקום של עונג והנאה ולתת לתחושות להוביל. השיפוט העצמי מתרופף, מרפה ונושר מצד אחד וההקשבה למה אני חשה מתחזק כקולו של הגוף. כשאני מתחילה להקשיב לתחושות שלי אני יכולה להתחיל לשים לב לקשר בין תחושות, רגשות והרגשות. לטעמי עיקר התנועה היא המהות ולא הצורה. לא משנה איך הריקוד נראה מבחוץ, משנה איך הוא נחווה מבפנים.הריקוד אינו אומנותי אלא כלי לריפוי עצמי. הריכוז ותשומת הלב לתחושות מאפשרת יותר נוכחות בגוף. הנוכחות שלי בשיעור מתפתחת מהשיעור אל חיי היום יום. להיות יותר קשובה לעצמי. יש לכולנו נרטיבים של טראומה שלא ניתן להמשיג במילים. התנועה היא הכוח המאפשר לנו להביע רגשות באופן לא מילולי. הריקוד משחרר מטענים. יש הקלה ושחרור עצום מתוך הריקוד. לרקוד יחד כקבוצה מעצים את חווית השייכות, מחזק את הביטחון, מאפשר לנו להיות ״עצמינו״ בלי פוזות. אנחנו רוקדים את אותה התנועה, כשכל אחת ואחד מביעים את החוויה האישית ומתחברים לתנועה בדרכינו הייחודית. אנרגטית זה מאד חזק ומרפא, כמו להקת ציפורים שמרגישה יחד את תנודות הרוח.יש מנעד של תנועות ואופני הבעה שאילולי היו מוצעים לנו, לא הייתה לנו גישה אליהם. כמו משפטי תנועה שנותנים לנו הזדמנות להביע משהו חבוי או גלוי בנפש. הכוריאוגרפיה מרחיבה את המנעד התנועתי, מפתחת, מגמישה את הגוף והמיינד ומוציאה אותנו מאיזור הנוחות שלנו אל מרחב פתוח. אדריכלות התנועה משלבת ריקוד מובנה וריקוד חופשי. הקשבה פנימית ושיחרור עצמי."עדי גורן אדריכלות התנועה. לפני כחודש הצטרפתי לפרויקט מיוחד שמיועד לגברים ונשים בגיל השלישי.הפרוייקט מתקיים מדי שבוע בעיר שדרות בסטודיו המדהים בפשטות ובאותנטיות שלו ומנוהל על ידי היוצרים ליאת דרור וניר בן גל.(בעבר ניהלו בית ספר גדול לתנועה במצפה רמון ומזה כמה שנים הם עברו לשדרות). "שדרות אדמה" זה שם המקום. אני גם מטורפת (אוהבת) על שדרות וגם מחוברת לאדמה. בדרך לשם בפעם הראשונה דיברתי בלב עם עצמי והודעתי לי שאני יותר לא מתביישת. שאני אשאיר את המבוכה בחוץ, ואת ה"לא מצטיינת" ויאללה הולכת להנות מהפרוייקט. נכון שהיו רק 4 מפגשים עד כה אבל זה עובד עבורי ואני חוזרת בכל פעם עם חיוך בלב ובפה. יגל ואני בחימום צילום מרגריטההקבוצה בשדרות אדמה בחימום צילום מרגריטה (סלפי)רגע לפני תחילת השיעור בשרות אדמהבימי חמישי התחלתי להרים לחברותיי בנות גילי מסיבת ריקודים במועדון ה"ותיכאן" במושב.יצרתי קונספט משוחרר יחד עם חברתי האנרגטית אביבה שיאון. את המוסיקה ערכתי בקפידה כזו שאי אפשר לשבת...אני מפעילה את הפלייליסט משש עד שבע תבואו מתי שבא לכן, כנסו למועדון וריקדו. זה כל הריקוד (במקום זה כל הסיפור)אביבה ואני רוקדות ב-ותיכאן צילום עפרה וולקההזמנה הראשונה שלנו הבנות מרחפות והתגובות שאני מקבלת מוכיחות את מה שאני מרגישה: טוב💛💃🏻💃🏻💃🏻חירבת לי את החיים, בא לי רק לשמוע מוזיקה ולרקודדדד ובבקשה להתאפק ולא לעבור לפרויקט הבא כל כך מהר🙏ערב טוב אירית ושבת שלום❣️ (אנונימית 1) אני שייכת לאנשים שהגיעו לגיל, שהם מחפשים מפגשים עם אנשים ומקומות שממלאים אותם ולא מרוקנים…המוסיקה והתנועה מוסיפים לי אנרגיות חיוביות.אני לא רוקדת בדרך כלל ואני גם מרגישה בריקוד החופשי ביום חמישי מעולה עם עצמי, צריכה רק להרגיש חופשי ולהנות עד הסוף מהתנועה ומהחופש לגוף.לא צריך לדעת❗️❗️תודה רבה על ההזדמנות🙏♥️ (אנונימית 2) למה לנו לרקוד בכלל? מה זה כבר יכול לעשות לנו?1. משפר את בריאות הלב2. משפר את שיווי המשקל והכוח3. פעילות גופנית עדינה לגוף4. משפר את התפקוד הקוגניטיבי5. מאתגר את המוח6. יכול להוות פעילות חברתית7. משפר את מצב הרוח(לקוח מתוך כתבה של בא במייל ) מאת שי אליאב. (לינק לכתבה כאן)כל כך הרבה סגולות ויתרונות יש בריקוד.נכון לרגע זה אני מפנה לו מקום כבוד ומעניקה לו אחוזים גבוהים מתוך 100% אנרגיה הקיצבה היומית שאני מקבלת מהיקום מדי בוקר ל24 שעות בלבד.אז אני לא ה- Dancing Queen של להקת אבבא וגם לא "פרימה בלרינה" כמו ש"אימליה" חברתי החדשה מהרוקדות בשדרות אדמה אומרת במבטא רוסי. לעומת זאת אני נהנית וזה מותר ורצוי תמיד, וכמה שיותר בכל גיל ובכל רגע נתון. באהבה אירית.
צילמה אותי מאירה גוראי רז עריכה מתוך הקאנווהרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע. אהוב כאילו מעולם לא נפגעת, וחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות.מארק טווייןכעובדה המסרים שקיבלתי בהתבגרות שלי היו:מי שלא יודעת לרקוד יפהההה שלא תרקוד, מי שלא יודעת לשיר יפהההה שלא תשיר, מי שלא יודעת לצייר יפההה שלא תצייר וכן הלאה.עברו שנים ופה ושם רקדתי אך רק ריקודים שהייתי בטוחה בצעדים ודייקתי בתנועה.אבל!!!!הרגשתי שהגוף שלי תקוע.מה זה אומר?זה אומר שהתנועה שלי לא משוחררת.פחדתי לענתז כי אולי זה "פרחי" מדי.אולי זה "סקסי" מדי.אולי זה "מזמין" מדי (אם יש גברים בסביבה).ועוד פרשנויות ברוח הזו.לפני כ-11 שנה כשעליתי לבמה מקצועית עם "טיפול 10,000",מיד הרגשתי שהעמידה הפיזית שלי על במה לא משוחררת מספיק .הייתי חסרת בטחון בצורת העמידה והתנועה שלי,מה שלא איפשר לי להגיע לביטוי מקסימלי מבחינת המשחק.הבריק לי רעיון לחפש חוג/קורס/סדנה לריקוד ועדיין לא ידעתי מה אני רוצה.יום אחד נחשפתי לפירסום של "עדי גורן - אדריכלות התנועה".התקשרתי והופתעתי לגלות תחום שמעולם לא שמעתי עליו.הסתקרנתי והחלטתי לנסות.כבר בשיעור הראשון הרגשתי בטוחה ומשוחררת ושיש לי עוד המון על מה לעבוד.כ-4 שנים רקדתי ניה כולל הרבה סופש"ים מרוכזים במקומות מדליקים כמו מצוקי דרגות או חוקוק.בימים שרקדתי הייתי כל כולי בתוך הריקוד ומאושרת.אני חייבת לציין שאם לא הייתי עושה את המסלול הזה והמפגש שלי עם עדי גורן ואדריכלות התנועה לא הייתי נמצאת במקום שאני נמצאת היום.אז איפה אני נמצאת היום?היום כבר בת 71 רוקדת איפה שרק אפשר ולא רואה על העיניים. עדיין רוצה לצמצם את הפער של כל מה שהפסדתי.בכל יום שאני עומדת על רגליי ולא תלויה באחרים/אחרותאני ארקוד אותו בדרך זו או אחרת.יש גם כאלה... כמו די.סי שלי הדמות שיוצאת ממני מדי פעם ואומרת את מה שהיא אומרת...יש את השירים שעושים שמח וממש אומרים את מה שאני רוצה היום.התקשרתי לעדי גורן, המון שנים לא דיברנו.סיפרתי לה שאני כותבת פוסט על ריקוד ושאני חייבת לציין את שמה ואת החיבור שלי לאדריכלות התנועה בזכותה.שאלתי האם היא מוכנה לכתוב לי כמה מילים על כל הנושא. עדי גורן אדריכלות התנועה ואני לפני הרבה שנים בחוקוק צילום מאירה גוראי רז"אדריכלות התנועה היא שפת תנועה לריפוי עצמי. הריפוי המשמעותי ביותר הוא שיחרור משיפוט עצמי, שיחרור מתפיסות מגבילות ושיחרור מ״נכון או לא נכון״. במהלך השיעורים ההנחיה היא להקשיב לתחושות הגוף, לנוע ממקום של עונג והנאה ולתת לתחושות להוביל. השיפוט העצמי מתרופף, מרפה ונושר מצד אחד וההקשבה למה אני חשה מתחזק כקולו של הגוף. כשאני מתחילה להקשיב לתחושות שלי אני יכולה להתחיל לשים לב לקשר בין תחושות, רגשות והרגשות. לטעמי עיקר התנועה היא המהות ולא הצורה. לא משנה איך הריקוד נראה מבחוץ, משנה איך הוא נחווה מבפנים.הריקוד אינו אומנותי אלא כלי לריפוי עצמי. הריכוז ותשומת הלב לתחושות מאפשרת יותר נוכחות בגוף. הנוכחות שלי בשיעור מתפתחת מהשיעור אל חיי היום יום. להיות יותר קשובה לעצמי. יש לכולנו נרטיבים של טראומה שלא ניתן להמשיג במילים. התנועה היא הכוח המאפשר לנו להביע רגשות באופן לא מילולי. הריקוד משחרר מטענים. יש הקלה ושחרור עצום מתוך הריקוד. לרקוד יחד כקבוצה מעצים את חווית השייכות, מחזק את הביטחון, מאפשר לנו להיות ״עצמינו״ בלי פוזות. אנחנו רוקדים את אותה התנועה, כשכל אחת ואחד מביעים את החוויה האישית ומתחברים לתנועה בדרכינו הייחודית. אנרגטית זה מאד חזק ומרפא, כמו להקת ציפורים שמרגישה יחד את תנודות הרוח.יש מנעד של תנועות ואופני הבעה שאילולי היו מוצעים לנו, לא הייתה לנו גישה אליהם. כמו משפטי תנועה שנותנים לנו הזדמנות להביע משהו חבוי או גלוי בנפש. הכוריאוגרפיה מרחיבה את המנעד התנועתי, מפתחת, מגמישה את הגוף והמיינד ומוציאה אותנו מאיזור הנוחות שלנו אל מרחב פתוח. אדריכלות התנועה משלבת ריקוד מובנה וריקוד חופשי. הקשבה פנימית ושיחרור עצמי."עדי גורן אדריכלות התנועה. לפני כחודש הצטרפתי לפרויקט מיוחד שמיועד לגברים ונשים בגיל השלישי.הפרוייקט מתקיים מדי שבוע בעיר שדרות בסטודיו המדהים בפשטות ובאותנטיות שלו ומנוהל על ידי היוצרים ליאת דרור וניר בן גל.(בעבר ניהלו בית ספר גדול לתנועה במצפה רמון ומזה כמה שנים הם עברו לשדרות). "שדרות אדמה" זה שם המקום. אני גם מטורפת (אוהבת) על שדרות וגם מחוברת לאדמה. בדרך לשם בפעם הראשונה דיברתי בלב עם עצמי והודעתי לי שאני יותר לא מתביישת. שאני אשאיר את המבוכה בחוץ, ואת ה"לא מצטיינת" ויאללה הולכת להנות מהפרוייקט. נכון שהיו רק 4 מפגשים עד כה אבל זה עובד עבורי ואני חוזרת בכל פעם עם חיוך בלב ובפה. יגל ואני בחימום צילום מרגריטההקבוצה בשדרות אדמה בחימום צילום מרגריטה (סלפי)רגע לפני תחילת השיעור בשרות אדמהבימי חמישי התחלתי להרים לחברותיי בנות גילי מסיבת ריקודים במועדון ה"ותיכאן" במושב.יצרתי קונספט משוחרר יחד עם חברתי האנרגטית אביבה שיאון. את המוסיקה ערכתי בקפידה כזו שאי אפשר לשבת...אני מפעילה את הפלייליסט משש עד שבע תבואו מתי שבא לכן, כנסו למועדון וריקדו. זה כל הריקוד (במקום זה כל הסיפור)אביבה ואני רוקדות ב-ותיכאן צילום עפרה וולקההזמנה הראשונה שלנו הבנות מרחפות והתגובות שאני מקבלת מוכיחות את מה שאני מרגישה: טוב💛💃🏻💃🏻💃🏻חירבת לי את החיים, בא לי רק לשמוע מוזיקה ולרקודדדד ובבקשה להתאפק ולא לעבור לפרויקט הבא כל כך מהר🙏ערב טוב אירית ושבת שלום❣️ (אנונימית 1) אני שייכת לאנשים שהגיעו לגיל, שהם מחפשים מפגשים עם אנשים ומקומות שממלאים אותם ולא מרוקנים…המוסיקה והתנועה מוסיפים לי אנרגיות חיוביות.אני לא רוקדת בדרך כלל ואני גם מרגישה בריקוד החופשי ביום חמישי מעולה עם עצמי, צריכה רק להרגיש חופשי ולהנות עד הסוף מהתנועה ומהחופש לגוף.לא צריך לדעת❗️❗️תודה רבה על ההזדמנות🙏♥️ (אנונימית 2) למה לנו לרקוד בכלל? מה זה כבר יכול לעשות לנו?1. משפר את בריאות הלב2. משפר את שיווי המשקל והכוח3. פעילות גופנית עדינה לגוף4. משפר את התפקוד הקוגניטיבי5. מאתגר את המוח6. יכול להוות פעילות חברתית7. משפר את מצב הרוח(לקוח מתוך כתבה של בא במייל ) מאת שי אליאב. (לינק לכתבה כאן)כל כך הרבה סגולות ויתרונות יש בריקוד.נכון לרגע זה אני מפנה לו מקום כבוד ומעניקה לו אחוזים גבוהים מתוך 100% אנרגיה הקיצבה היומית שאני מקבלת מהיקום מדי בוקר ל24 שעות בלבד.אז אני לא ה- Dancing Queen של להקת אבבא וגם לא "פרימה בלרינה" כמו ש"אימליה" חברתי החדשה מהרוקדות בשדרות אדמה אומרת במבטא רוסי. לעומת זאת אני נהנית וזה מותר ורצוי תמיד, וכמה שיותר בכל גיל ובכל רגע נתון. באהבה אירית.
Comentários