איל ענבר שלח לי את המסרון המצורף בימים הכי לוהטים שלי לפני יום ההולדת שהפקתי לעצמי.
התקשרתי אליו ואמרתי שבכל מקרה אני כבר לא מפיקה ארועים לאמנים שונים בחצר שלי כמו שנהגתי בעבר,
ואם בא לו אוכל לארח אותו בבלוג שלי ואערוך פוסט יפה שגם חברותיי היקרות יחשפו אליו.
הסיכום היה שאוכל להתפנות אחרי...
ובלי כל קשר הסתבר לי שב-10.10 בכל שנה מציינים את "יום בריאות הנפש העולמי" שמטרתו לקדם את המודעות והידע בתחום בריאות הנפש.
איל שלח לי את המסרון הזה:
כשאני שומעת אילה גרבר אני מיד מחייכת ויודעת שאם היא המליצה אז יש בזה:
יצירה, נתינה ורגישות חברתית.
אז מי את ומה את עבורי אילה גרבר?
אילה גרבר היא מותג בפני עצמה.
אנחנו חברות הרבה שנים ומה שקורה במפגשים שלנו אחת על אחת זה המון שיחות תרבות וצחוקים.
אילה מוסיקאית, מטפלת במוסיקה, יוצרת ומנגנת על כל כלי אפשרי שלא דמיינתן אפילו.
וזו ההגדרה המקצועית שלה:
אילה גרבר סנפיר
מטפלת במוסיקה מומחית מדריכה
טיפול באומנויות כמרחב יצירה לנפש.
נמצאת במסעות במפגשים של תרבויות שונות
ופוגשת את האדם בגישות טיוליות ממערב וממזרח.
מפגש במסעות הצלילים של הרוח והנפש.
כלי הנגינה השונים הם השראה להשפעה
על האלתור מהפנים לחוץ .. מהחוץ לפנים...
"לכל אדם ניגון משלו"
ואכן גם לאיל ענבר ניגון משלו וכאן הוא מוגש לנו במילים.
שמי איל ענבר, בן 38, בן קיבוץ יד מרדכי.
בהיותי ילד/ נער לקיתי במחלת האפילפסיה ולאחריה במחלת הסכיזופרניה.
במהלך השנים חוויתי תקופות משבריות לצד תקופות של פריחה לסירוגין.
חוויתי אשפוזים במחלקות פסיכיאטריות ובתי חולים פסיכיאטרים, ריחוק מהחברה ותחושות
בדידות קשות, לצד תקופות בהן חשתי סיפוק מהעשייה והעבודה שלי והכרת חברים חדשים.
בשלב מסוים, בליווי התמיכה של הורי, הבנתי שצריך לחול שינוי בחיי, על אף שבתחילה לא הייתי
שלם עם הדרך, נכנסתי לתהליך שיקומי בהוסטל ובמפעל מוגן. הייתה התחלה קשה אך בהמשך
חוויתי הצלחות וקיבלתי ליווי ותמיכה במסגרת המוגנת, ורכשתי כלים לחיים כעצמאי, ולבסוף
הגשמתי את חלומי לחזור הביתה לחיים עצמאיים בקיבוץ עם כל הכלים שרכשתי במסגרות המוגנות.
המשכתי ואני ממשיך לקבל ליווי ותמיכה של עו"ס, פסיכולוגית, מדריך שיקומי שעוזרים לי
גם במגורי העצמאיים בקיבוץ.
כיום אני עורך מופע ובו אני מספר את סיפורי האישי כילד, כנער, כמבוגר, של
ההתמודדות עם המחלות, עם הסטיגמה והסטיגמה העצמית, של סיפור ההחלמה שלי הכולל
השתלבות מחדש בעולם התעסוקה, לימודים אקדמיים, שינוי מתמיד בתפיסה העצמית ובתפיסת
העולם, התנהלות עצמאית ועוד...
מה שמייחד את המופע מעבר לסיפורי האישי הוא שאני כותב שירים, ומשלבם במופע יחד עם
ההקשר הסיפורי, חלקם בהקראה, חלקם מולחנים ואני משמיע את הקלטותיהם.
לאורך השנים הוצאתי לאור ארבעה ספרי שירים והם כמובן מוצעים על ידי למכירה.
השירים שאני כותב הם גם האמנות שלי, וגם חלק מדרך ההבעה וההתמודדות שלי בחיים האלה,
דרכם אני מעביר נקודת מבט על דברים ורעיונות שצדים את עיני, אוזני, מחשבותיי ולבי.
אם יש דבר שאני מאמין בו ועזר לי לאורך כל הדרך, הוא האמונה בטוב, האופטימיות והתקווה
שעוזרים לי להתמודד גם בתקופות טובות, וגם בתקופות מאתגרות.
אוסיף לרשימה זו שיר שכתבתי והולחן המבטא את הדברים הנ"ל:
עיניים זורעות אור
אוסף את האור מן הדרך,
שאותו פיזרתי בזרקורים ממרחק.
השבילים בהם רציתי ללכת,
נפסעים עכשיו לרגליי,
העפר הטחון עד דק.
מכניס לכיסים אוצרות,
שאליהם כיוונתי מימים ימימה,
הדברים עליהם רק חלמתי,
נכנסים עכשיו לעורקיי בנשימה.
עיניי רואות קדימה
זורעות אור לימים שיבואו,
שאגיע אליהם באמונה ואקצור...
ואאסוף, ואאסוף, כך הלאה והלאה –
עד הסוף, עד הסוף.
איל ענבר יקר!
שמחתי לארח אותך בבלוג שלי.
בטוחה שהרבה מחברותיי ידעו לספר עליך לעוד חברות ומי יתן ויזמינו אותך להופעות.
בהצלחה אירית.
Comments