פעם מזמן ראיתי פוסט של שרון איתן, הבנתי שהיא מחפשת הרצאות או הפעלות לקבוצות של "שלובות".
התקשרתי, קבענו נסעתי לרחובות לקבוצה שהיא עצמה משתייכת אליה, הופעתי בפניהן עם ההרצגת של :
"אני כבר לא אוכלת את כל הצ'ק".
שרון איתן הקימה לפני כמה שנים את הקבוצות של "שלובות".
קבוצות מחבקות ותומכות בנשים המחלימות ומתמודדות עם מחלת הסרטן.
התרגשתי מהרעיון, ועקבתי אחרי הפעילות שלהן.
לפני כשנתיים מאירה ואני פגשנופעם נוספת את שרון וחברותיה במתחם התחנה ליום "סשןפשןמאירית", יום צילום חוויתי לקבוצת נשים, היה סשן כמו שרק אנחנו יודעות להטריף ולשגע, עברנו יום מלא בתנועה, צחוקים וצילומים מדהימים.
שרון איתן כתבה לפחות שני ספרים שאני יודעת עליהם, היא שחקנית, היא יזמת, היא מביימת, היא כותבת מחזות, היא כל שנה מופיעה עם הבן המדליק שלה בפסטיבל הפסלים, ממה שאני זוכרת מספר פעמים זכו בפרס הראשון.
יש בשרון את כל מה שאני אוהבת.
אנחנו לרב רואות אחת את השנייה על הפייסבוק .
לפני זמן פגשתי את הפוסט שלה בו היא כותבת ככה:
"כבר כמה ימים שאני חושבת איך לספר. יש כאלו שכבר יודעים. אלו שבחרתי לספר להם כי ידעתי שהם יגיבו כמו שאני רוצה עכשיו. בלי רחמים ובלי עיצות ובלי שאלות מציקות. אנשים שקרובים לי ומכירים את הנפש שלי ואת הרגש שלי. אז לפני שאני כותבת - מאפשרת לך עכשיו להפסיק לקרוא את הפוסט הזה. זה הרגע בו יש לך הזדמנות לאסוף את עצמך ולהיות פה רק כדי לנשום איתי ואם ממש בא לך לעזור - רק לשאול מה אני צריכה. לפני כמה ימים לאחר חודש של בדיקות גיליתי שיש חזרה של הסרטן. בגוף שלי התגלו שוב תאים סרטניים שמחייבים אותי להתגייס שוב להתמודדות אינטנסיבית יותר. כוחות יש לי. רצון יש לי. אופטימיות יש לי. צוות רפואי תומך יש לי. אני מניחה את זה כאן כי אני שונאת לשמור סודות וכי אולי אצטרך דברים שאני לא יודעת אפילו שאצטרך. ניתן לשלוח חיבוקים, אנרגיות ריפוי , הומור שחור, עציצים וייחורים ורעיונות לחוויות מהנות וכיפיות".
התקשרתי למאירה ואמרתי לה: אני הולכת להזמין את שרון אלי הביתה אין לי מושג מה נעשה אבל ככה בא לי, את איתי?
והשאר היסטוריה.
שלושתינו נשים מעשיות!
נגעת, נסעת, שברת שילמת, הבטחת קיימת!
היתה בעיה לוגיסטית של : העדר רכב ורישיון, ביקשה שנבוא לאזור שלה.
אמרתי לה: זה לא יהיה אותו דבר, אני רוצה אצלי בבית זה אחרת.
יש משהו אצלי שלא כמו בביתם רגילים.
שני חדרים +מרפסת+חצר+חופש גדול להרגיש חופשיות.
שאלתי: יש לך חברה שהיית מצרפת?
אמרה: כן קוראי לה גם שרון, היא מלווה אותי לטיפולים.
אמרתי לה יאללה קבענו.
הן הגיעו כמתוכנן, שתי יפיפיות, אנרגטיות ירדו מהרכב הקטן, עשינו הכרות קצרה של חילופי שמות.
הפעם היה למאירה ולי קל, אמרנו שרון וזה היה תיד בול פגיעה.
הכנסתי אותן הביתה וחיכיתי לשמוע את הוואוו שנפלט מכל פה בפסיעה הראשונה לתוך המרפסת המקורה.
המרפסת שלי כל כך צבעונית ולא קשורה לכלום שאי אפשר להישאר אדישות.
הראתי להן את הבופה שיהיה פתוח לאורכו של היום הזה, הודעתי חגיגית שמרגע זה גם אני אורחת והכל זמין ובלי חוקים.
הזהרתי את מאירה שההפקה הזו של הצילומים תהיה סולידית כי אני על חצי טנק דלק...
לפני שהן נחתו אצלי אמרתי למאירה: נמאס לי מהברטים, הצעיפים, הצבעים, הרעש, והקפיצות באויר. בא לי משהו אחר הפעם.
ראיתי שמאירה אין לה כח לשמוע את זה והיא ענתה לי:
"זה לא ככה... לשנות קונספט צריך להתכונן לזה... זה לארגן את זה... ועוד כמה מילים היו שם"...
עברנו לשתיקה של מחשבות כל אחת עם עצמה.
פתאם היא אמרה לי: מה עם שמלת הכלה הזו שהצטלמת איתה במטע השקדים???
מרב סדרים בקורונה לא זכרתי מה נמצא איפה.
לקחתי כסא קטן והורדתי מבין השמיכות של הרזרבה את השמלות כלה שיש לי בתוך שקיות של זבל.
הראתי לה דברים שהיא לא ידעה עליהם.
הוצאתי שמלת קצפת שפעם קניתי בויצו יפו ב-500 שח, והיא עולה רק על יהלי וגם בצפיפות.
הכנו את השמלות, מצאתי פרווה לבנה (לא של בעלי חיים) שקניתי לצילומי סטודיו בעבר אצל אליסיה שחף, שני מעילי פרווה (לא אמיתית) שקניתי בשוק בקרית גת כל מעיל ב20 שח.
החבאתיה כל בחדר השינה.
שתינו קפה, נישנוש קל ומיד הרגשתי ששרון הביאה את השרון הנכונה להיות במחיצתנו מספר שעות.
האמת שיש לזה חשיבות גדולה להביא את החברה הנכונה ליום כזה וגם הכל רגיש .
זו הפקת נתינה מהלב, זה לא כמו שאנחנו עובדות עם נשים ואני אומרת להן תקשיבו!
אם יש לכן חברה נאחסית כזו שלא זורמת, תשאירו אותה בבית עם בעלה.
אנחנו חייבות נשים שמחות וזורמות.
הפעם לא יכולתי להפעיל את האיום כי נידבתי את עצמי לכיף, וגם "הנהגת" חברה שרון פלד התנדבה לנהוג עד כאן אז הכל היה לא מובן מאליו ומה שיהיה יהיה.
אמרתי זרימה???
זה היה שטפון ושכרון חושים לא של תשעה וחצי שבועות, זה היה שכרון של הכל בכמה שעות ספורות.
המוסיקה חיברה את כולנו, מאירה כמו מאירה הפעילה את הסשן בכל המתחם כולל על מרפסת העץ שהיתה שלי פעם והיום של האקס שלי.
שרון פלד נמצאת בחל"ת היא סוכנת נסיעות, אף אחדים לא נוסעים לשום מקום, אנחנו זכינו בה.
זה היה כמו מבצע של "שרוניות".
אחת ועוד אחת בחינם.
היו המון רגעים מדהימים של שיחות כנות על הכל מהכל.
על המשפחות שלנו, על החיים שלנו, על שלנו בעיקר.
4 גרושות כל אחת במצב משפחתי אחר.
אחת גרושה נשואה, אחת גרושה ידועה בציבור, אחת גרושה במערכת יחסים ואחת גרושה רווקה כרגע.
דיבורים של רצינות, צחוקים, הזדהות, קשב, וגם הפתעות היו בשיחות הכנות.
מה שיצא מהפה שלנו נשאר שם על הבטונדה ברחוב הדקל 108 כוכב מיכאל.
אני זוכרת שלקראת הקלוז'ר שאני כה אוהבת לעשות כשנעים לי...
אמרתי לשרון איתן:
תודה רבה שהבאת את שרון פלד המהממת ולא איזו חברה שהיתה יושבת עם הראש באלכסון ובוחנת את ההתנהגות של מאירה ושלי...
צחקנו.
זה לא פוסט של כל הכבוד.
אני חייבת הייתי לכתוב ולספר כי אני מספרת הכל, קיבלתי רשות משרון איתן לספר מאיפה נוצרה הפגישה.
תודה נשים מדליקות על יום מלא משמעות.
באותו בוקר פרופ' יורם יובל העניק שיעור פרטי באולפן של ניב רסקין על "אושר".
אושר הבנתי ממנו ואני בזה כבר מזמן, הוא לעשות דברים משמעותיים שנוגעים בלב שלנו.
לקבוצת הווטסאפ שלנו קוראים: ארבעתנו 2 שרון ואנחנו.
השיר שאני בוחרת בהתאמה להרגשה שלי.
Lou Reed - Perfect Day
מבצע מילים ולחן LOU REED
Just a perfect day
You made me forget myself
I thought I was
Someone else, someone good
Oh, it's such a perfect day
I'm glad I spent it with you
Oh,…
פוסט שגורם לי לחייך, ולהרגיש נהדר!!!! אין עלייך