השנה החדשה שלי!

לא יכולתי אפילו לחלום פתיחת שנה כזו כמושהיתה לי הבוקר.

טפו טפו היו הזמנות בשפע, מה שלא מובן מאליו בהחלט בתקופה ההזויה הזו.

ועל זה אני רוצה לומר משהו.

מאז הקורונה העסקים הפרטיים הקטנים בעיקר מתקיימים על אי וודאות.

במקרה שלי אני תלויה בחשק של לקוחות,במצב רוח, ואפילו בהתחלה לא היה לי נעים

לשווק ברשתות החברתיות את הקולקציות שלי.

יום אחד התעוררתי מכל זה ואמרתי לעצמי, מה זה צריך להיות? את החיים האלה אי אפשר להפסיק.

מי שאוהבות להתלבש תתלבשנה גם בבית ובאלף מטר שמותר לנו לצעוד.

אני "אתלבש על הסגר" קראתי לזה ואפילו בכדי לצלם את עצמי עם סטיילינ של הבוקר הזה,

ולשתף ברשת.

אמת שאני יוזמת לעצמי רעיונות שמתחזקים את מצב הרוח שלי כי מתישהוא כל זה יהיה מאחורינו,

ואת התקופה החדשה אני רוצה לקבל בסטייל.

אירית דגמי בחמוקי ניצנה צילום מאירה גוראי רז

אל תשכחו למרוח קרם הגנה !

נשמע לא קשור אבל קצת סבלנות והכל בסוף יתחבר.

פעם נהגתי להשתתף בפסטיבלים מדליקים כמו : נומיינד או נאטראג'.

פסטיבלים של רוח, תנועה, הרבה נשמה וחיבוקים.

היו שם מלא שארוולים, מוסיקת עולם, חופש, מסאג'ים ועוד.

באחת הסדנאות רקדנו את ה"דיקלום" הזה שסיפור הרקע שלו מדהים.

מוזמנות לקרוא וגם להקשיב יש מצב שתתמכרו כמוני:

"היו חופשיים ללבוש קרם הגנה" הסתקרנתי, הלכתי למקורות וזה הסיפור:

העיתונאית המוכשרת מרי שמיץ', צעירה ממני בשנתיים כתבה לטור בעיתון שיקגו טריביון

בשנת 1997 סוג של נאום פתיחה היפותטי מכוון לצעירים באקדמיה. שם הנאום הוא : "היו חופשיים ללבוש קרם הגנה". (כלומר למרוח) נשמע הזוי שדרך פתיח כזה "המלצה לקרם הגנה" המשיכה העיתונאית למונולוג מטריף שכולו עצות איך לחיות את חיינו ללא חרטות, ש-לימים הפך לקליפ מדליק אותו הפיק הבמאי האוסטרלי באז לורמן וברקע קולו הסקסי של שחקן אוסטרלי בשם לי פרי לצד מוסיקה מלודית שקטה שנלקחה מסרטו של הבמאי "רומיאו ויוליה". העצה שאני הכי לוקחת משם היא: "Do one thing every day that scares you." ולא אתרגם אותו כי הוא כל כך יפה באנגלית.

התרגום בעברית למונולוג שתורגם על ידי צמח בר: באז לוהרמן- כולם חופשיים (לשים קרם הגנה) גבירותיי ורבותיי, כיתת 99' , מירחו קרם הגנה. אם הייתי יכול לתת רק עצה אחת, קרם הגנה היה זה. מדענים הוכיחו כי לשימוש בקרם הגנה יש יתרונות ארוכי טווח. באשר לשאר הצעתי- אין שום ביסוס מדעי אמין יותר מאשר ניסיוני האישי. אני אחלוק אותו עימכם. תתענגו מהכח והיופי של נעוריכם. הו, לא משנה, אתם לא תבינו את הכח והיופי של נעוריכם, עד שיעלמו. אבל האמינו לי, בעוד 20 שנה, תביטו בתמונות ישנות שלכם, ותזכרו, בדרך שאותה לא תוכלו לתפוס כרגע, כמה הרבה אפשרויות היו מונחות לפניכם, וכמה נפלא אתם נראים. אתם לא שמנים כפי שנדמה לכם אל תדאגו באשר לעתיד. או שתדאגו, אבל בידיעה שהדאגה יעילה כמו פתרון משוואה אלגברית באמצעות לעיסת מסטיק. הבעיות האמיתיות בחייכם מתאימות לדברים שלא עלו בדעתכם המודאגת. מסוג הדברים שיהלום בכם בשעה 4 אחר הצהריים ביום שלישי עצלני. עשו בכל יום דבר אחד שמפחיד אתכם. שירו. אל תהיו חסרי רגישות באשר לרגשותיהם של אחרים. את תסכימו שאחרים יהיו חסרי רגישות באשר לרגשותיכם. השתמשו בחוט דנטלי. אל תבזבזו זמנכם בקנאה. לפעמים אתם מקדימה, לפעמים אתם מאחור. המרוץ הוא ארוך, ובסופו, אתם עם עצמכם. זכרו מחמאות שקיבלתם, שכחו עלבונות, אם אתם מצליחים בכך- ספרו לי איך https://www.youtube.com/watch?v=5giWfpANMac קחו הרבה סידן. היו נחמדים לברכיים שלכם. תתגעגעו אליהן, כשלא יהיו. אולי תתחתנו, ואולי לא, אולי יהיו לכם ילדים, ואולי לא, אולי תתגרשו בגיל 40, ואולי תרקדו את ריקוד הציפורים בחתונת הזהב שלכם. מה שלא יהיה, אל תברכו את עצמכם או תנזפו בעצמכם יותר מדי, הבחירות שלכם הן חצי מקריות, וכך גם אלו של האחרים. תתענגו על גופכם, השתמשו בו בכל דרך שאתם יכולים. אל תפחדו ממנו, או ממה שאחרים עשויים לחשוב עליו, זה הכלי הכביר ביותר שיהיה ברשותכם. ריקדו, אפילו אם אין לכם מקום, אלא רק בסלון ביתכם. קראו את ההוראות, גם אם אתם לא ממלאים אחריהן. אל תקראו עתוני יופי. הם רק יגרמו לכם להרגיש מגעילים. תלמדו להכיר את הוריכם. אתם לעולם לא יודעים מתי הם ילכו לתמיד. תהיו נחמדים לאחיכם. הם הקשר הטוב ביותר לעברכם, והאנשים שהכי סביר להניח כי ידבקו בכם בעתיד. הבינו כי חברים הולכים ובאים, אבל על מעט יקרי הערך, עליכם לשמור. עבדו קשה בכדי לגשר על הפערים בגיאוגרפיה ובאורח חיים, מכיוון שככל שתתבגרו, תזדקקו יותר לאנשים שהכירו אתכם כשהייתם צעירים. חיו בניו יורק, אבל עזבו לפני שתקשיח אתכם. חיו בצפון קליפורניה, אבל עזבו לפני שתרכך אתכם. טיילו. קבלו מספר אמיתות בלתי ניתנות לשינוי: המחירים יעלו, פוליטיקאים יעגבו, גם אתם תזדקנו, וכשתזדקנו, תחלמו שכשאתם הייתם צעירים, המחירים היו הגיוניים, הפוליטיקאים היו אציליים, והצעירים כיבדו את הקשישים. כבדו את הקשישים. אל תצפו מאף אחד שיתמוך בכם, אולי יש לכם קרן נאמנות, אולי יהיה לכם בן זוג עשיר, אבל לעולם לא תוכלו לדעת מתי אחד מהם יאזל. אל תתעסקו יותר מדי עם שערכם, או שבזמן שתגיעו לגיל 40 , השיער יראה בן 85. היו זהירים בבחירת האדם ממנו אתם קונים עצות, אולם היו סבלניים עם מי שמספק אותם. מתן עצות הוא סוג של התרפקות על העבר. חלוקתן היא סוג של דליית העבר מפח הזבל, ניגובו, צביעת החלקים המגעילים, ומחזורו בעבור יותר ממה שהוא שווה. אבל סמכו עליי באשר לקרם הגנה.

חיים שלמים כאן למעלה ואיך אני יכולה לסיים בלי לשתף זוג עגילים אחד שלי.

שלכן אירית.

עגילים בחום זוהר וכחול רויאל

. everybo