לפני כמה שנים התחלנו מאירה ואני לפתח את ה"סשןפשןמאירית" שלנו שהתחיל בשדות כוכב מיכאל,
המושב בו אני גרה, והמשיך למקומות מדהימים בארץ כשאני מובילה ללוקיישנים, אני המצולמת
ומאירה המצלמת/ הצלמת והעורכת את התמונות.
לא חשבתי שנגיע לשלב כזה שאני אוהב להצטלם ושאהיה מרוצה מעצמי.
מהר מאד הבנתי דרך השתקפות דמותי בתמונות שאם לא אתחיל לחייך גם לא אמשיך להצטלם.
יום אחד אמרתי למאירה: אני חייבת לחייך...
מאירה ענתה לי : אז תחייכי
אז אמרתי: איך??? אבל זה לא יוצא לי סתם ככה...
אז היא אמרה: תעשי כאילו... את שחקנית לא???
אז אמרתי : זה נראה לי מלאכותי וזה יהיה הרבה יותר גרוע מאשר לא לחייך.
פה ושם התחלתי לעשות את עצמי מחייכת...
זו היתה פעולה כל כך מאולצת שגרמה לשתינו לפרצי צחוק מטורפים וכשהיינו נרגעות מהפרץ,
היו באים חיוכים של אפטר צחוק ויחד עם זה באו הצילומים הטובים.
תמיד קינאתי באנשים האלה שמותחים את הפרצוף ויוצא להם חיוך יפה ובקלות.
אני גדלתי עם כל כך הרבה רגשי נחיתות בכל הקשור למראה החיצוני שלי והדגש היה על כך
שאם אחייך אהיה מכוערת עוד יותר.
(לא יודעת למה החלטתי ככה אבל עובדה).
מאז שהתחלתי לזייף גם התחלתי לשים לב להתנהגות הסביבה שלי.
ראיתי ששכבת הגיל שלי 60 פלוס רובם אוהבים לשדר רצינות.
חיוך סתמי אולי יגרום להם להתפס כ- "דבילים", חסרי אישיות ולא רציניים.
מאז שהתחלתי לזייף את החיוך שלי הוא הפך ליותר ויותר אמיתי, וגם משך אלי את האנשים הנכונים.
בזכות החיוך הצלחתי ליצור קשרים חדשים נפלאים עם נשים יוצרות, אמניות, נשים שיש להן SAY בכל הגילאים. ומאז חיי מלאים בתוכן איכותי שמבוסס על מערכות היחסים בינינו.
באותו בוקר שכתבתי את הפוסט הזה, נכנסתי לרגע לחדר השינה וראיתי את אחת ממגישות תוכניות הלייף סטייל
(בוחרת לא לומר את שמה) שבדיוק סיימה את תוכנית הבוקר שלה,.
היא המליצה לנו לחייך וגם הסבירה למה???
היא היתה כל כך מאולצת שגרמה לי להתחיל לכתוב את הפוסט על המהפכה האישית שלי בעולם החיוך.
רוצות עוד קצת על חיוך וכמה שהוא בריא לנו?
בהרצאת טד של רון גוטמן שנקראת: הכח הנסתר של החיוך הוא ממליץ לחייך וההסבר לכך:
חיוך אחד יכול לייצר רמה דומה של גירוי במוח בדומה לעד 2,000 חפיסות שוקולד.
ובנוסף נחסוך את הערך הקלורי... (הלינק בלחיצה כאן)
השיר שאני בוחרת לצרף לפוסט הזה הוא "כשאת עצובה" של עמיר בן עיון.
מילים ולחן עמיר בן עיון.
ביצוע מרגש.
קטע מתוך השיר:
אם רק תחייכי
אפילו גם כשאין לך
אני אדהר על דרך
אני אהיה למלך
אם רק תחייכי.
כל צרותי יעלמו ברגע
אושרי ישוב לפתע
ולא אראה דמעותייך
אם רק תחייכי
אם רק תחייכי.
אחרי שלמדתי לחייך ולהצטלם לשביעות רצוני,
נפתח עבורי עולם שלם והדרך בו מלאת חיוכים.
חלק מעולמי הוא העסק שהקמתי לפני כשנתיים
נקרא: " העגילים של אירית דגמי".
עסק שהקים את עצמו ואני לא הפרעתי הפעם,
רק ליוויתי אותו מאז ועד היום בחיוך.
ומכאן שבאתר שלי כתבתי:
העגילים שיעלו חיוך על פנייך
ואני מתכוונת לכל מילה.
תודה יקרה
פוסט שגרם לי לחייך מתחילתו ועד סופו. הכתיבה שלך נהדרת. אל תפסיקי לחייך ♥