שאני אתחתן בכדי ללבוש שמלת כלה???

מי שעשתה את זה פעם אחת כדת וכדין ובפעם השניה כמו שמתאים לה,

כבר לא מתרגשת ממה יגידו ואיך זה יתפרש.

וזה הסיפור:

בכל שנה מאירה הצלמת שלי ואני עוקבות אחר מטעי השקדים בסמוך למושב ומחכות לפריחה הגדולה.

המטע אמור לפרוח יחד עם השקדיות בצידי הדרך בט"ו בשבט, בשנים האחרונות הבנתי שיש קצת זיופים בזמנים ואנחנו באמת תפסנו את המטע הזה ברב הדרו בסוף מרץ 2018.

כשאנחנו מחליטות על משהו בדרך כלל זה מהרגע שעבר לרגע הזה הנוכח.

במקרה הזה חיכינו בסבלנות לפריחה ולכן היה לי זמן לתכנן את הלבוש כמו שאני אוהבת.

יום אחד עברתי במרינה האשקלונית נככנסתי לחנות בשם גליתה, והצצתי בשמלות הכלה.

לגליתה יש ליין של שמלות כלה במחיר סביר לצילומי סמאש .

מה זה צילומי סמאש?

זו הפקה נוספת ממש לא ביום החתונה,

החתן והכלה באים לבושים כמו חתן כלה אבל בבגדים פחות יוקרתיים

(כאלה שאפשר ל"חרב")

מרססים צבעים, מורחים אחד את השניה, נכנסים לים עם הבגדים ויוצאות תמונות מדליקות.

בין השמלות שהיו שם בגליתה, היתה אחת במחיר 99 ש"ח.

הסתכלתי, מדדתי, קניתי.

ידעתי שאני אבכה אם לא אקנה אותה.

יש לי את ההתקמצנות הזו של רגע שאני אומרת :

מה אני צריכה את זה? מה אני מתחתנת? כולה כמה שעות?

לא חבר על ה99 שח???

הפעם התגברתי על עצמי וטוב שכך.

בינתיים המטע פרח,

התארגנו להפקה,

אוכל, מוסיקה, בגדי החלפה,

איבזורים של חתן למאירה

ונסענו ללוקיישן.

הבילויים הכי מסעירים שלנו בלשון המעטה הם אלה.

טבע+צילומים+מוסיקה+אוכל הכי פשוט וצחוקים לשמיים.

אם אתן תוהות מי צילמו אותנו?

מאירה תיזמנה את המצלמה על אוטומט ורצנו כמו מטורפות.

בנוסף לריצה המטורפת היינו אמורות להעמיד פנים שאנחנו נינוחות...

מזל שלא נפלנו...

בסוף ההפקה חזרתי לג'ינס שלי, קצת מרי פופינס, עשינו פיקניק והביתה.

יש לי "פטיש" לצילומי חתן כלה בכל מקום בעולם.

אני לא עומדת בזה, אני מתחילה להזדנב אחריהם וברגע הנתון הזה שמצאתי אותם,רק הם מעניינים אותי.

אני מתרגשת עד כדי דמעות, ומשהו קדוש וקסום אופף את כולי.

לקט קטן מהאוספים שלי בארץ ובעולם.

אני בוחרת בשיר בארץ אהבתי השקד פורח בביצועה של רוחמה רז

בהרכב של להקת פיקוד מרכז.

בארץ אהבתי השקד פורח

רוחמה רז

מילים: לאה גולדברג

לחן: מוני אמריליו

בארץ אהבתי השקד פורח

בארץ אהבתי מחכים לאורח

שבע עלמות שבע אמהות

שבע כלות בשער.

בארץ אהבתי על הצריח דגל

אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל

בשעה טובה בשעה ברוכה

המשכיחה כל צער.

אך מי עיני נשר לו ויראנו

ומי לב חכם לו ויכירנו

מי לא יטעה מי לא ישגה

מי יפתח לו הדלת?

בארץ אהבתי על הצריח דגל

אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל

בשעה טובה בשעה ברוכה

המשכיחה כל צער.

אך מי עיני נשר לו..

השורה שהכי מדברת אלי : מי לא יטעה מי לא ישגה???

רק שידע להודות... (אומרת אירית דגמי)

העגילים משובצים אבני הזוהר הצפוני בלבן בוהק.

תהנו שלכן אירית.